נירוש שלנו נולדה במרץ 2001 במושב חצבה שבערבה.
היא גדלה בין מדשאות, שדות, גבעות ומרחבים כשניגוני המדבר מלווים את צמיחתה. ילדת מדבר
למודת מפגשים עם אתגרים כשהיא בוחרת כל הזמן בהתמודדות. כראוי לפרח מדברי הנחוש לפרוח
למרות התנאים. ופריחתה היתה עוצמתית וקורנת.
עם חיוך מדבק, שהפך לסמל המסחרי שלה, היא הדריכה 3 שנים בתנועת המושבים והייתה פעילה
בחברת הילדים/ בנוער.
לאחר סיום לימודיה בתיכון, בחרה להשתייך למכינת 'נופי פרת' שם נחשפה ,למדה, וחקרה עולמות
חדשים, הרחיבה אופקים ומעגלים חברתיים שתמיד היו נקודת החוזק שלה.
בתום שנה א׳ במכינה, החליטה ניר, להמשיך לחצי שנה נוספת במדרשת עין פרת, שם העמיקה את
ידיעותיה.
ניר התגייסה לשירות קרבי ביחידת איסוף קרבי וכנדרש במסלול, האריכה את שירותה הצבאי.
לאחר הטירונות והאימון המתקדם יצאה לקורס מ"כיות.
ניר פיקדה על חיילות ומאד אהבה את החיבור איתן. התרגשה לשלב בין 'הורות' לחיילות ובין
המקצועיות הנדרשת.
משהשתחררה מצה"ל, בעודה בחופשת שחרור, החלה ניר לעבוד בפנימיית 'נרדים' בערד. פנימייה
לילדים ונוער בסיכון.
ניר שובצה לבית בו 11 חניכים מכיתות א׳ ועד ו׳. חיבורי הלב התרחשו מיד והיא חוותה סיפוק
ומשמעות בעבודתה.
בינואר 24 נגדע סיפור חייה.
בתום משמרת , כאשר יצאה ניר לבילוי עם חברה, נדרסה בתאונת פגע וברח.
השיר ״יש לך אותך״ ליווה את ניר ואותי בשלוש השנים האחרונות לחייה במרחב של משמעויות.
הוא מחבר את הקורים העדינים של הווייתה. את מי שהיא באישיותה ואת שמחת החיים הבוערת
שבה.
ניר אהבה ליהנות, לשמוח, לרקוד. לטרוף את החיים!
יחד עם זאת, השיר מבטא את האתגרים שהחיים מציבים. חיים שיש בהם גם מכשולים, כאבים
ואכזבות.
ניר למדה לאורך השנים, שיש לה על מי לסמוך - שתמיד יש לה אותה, את עוצמת עצמה.
אך גם ידעה : " מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד ". מנגינת המשפחה שנכתבה עבורה תלווה תמיד.
השיר הדהד לה את העוצמה שבלסמוך על האינטואיציה שלה, על מי ומה שהיא – אדם שלם עם
תובנות והבנות על החיים. שהתשובה מצויה אצלה. התובנה שהתשובות הן בתוכנו.
שמי שהיא תמיד יוביל אותה לפעול, להתנהג, לדבר.
זהו שיר מחזק שמזכיר לה שהיא לעולם, אבל לעולם לא לבד!
יש לה על מי ועל מה לסמוך.
יש לה את עצמה וזה עולם מלא וחזק.
הרעיון של הצמיד הבקיע בי במהלך ה – 30.
ניר ביקשה, יומיים לפני שנהרגה, שנעשה קעקוע נוסף יחד, מלבד קעקוע הלב שיש לשתינו ביד. את
הקעקוע הנוסף לא הספקנו לעשות.
הפניה למעצבת מיכל בן ישי, עזרה לי להוציא את הרעיון, את הקושי, את החלום, את הרצון שלי
להימנע ולא לגעת, לצמיד העצמה לכל אישה. צמיד העצמה שכל אחת שתענוד אותו, תזכור לסמוך
על מי ועל מה שהיא ובעיקר תזכור את ניר ודרכה.
היה לי ברור שהמשפט 'יש לי אותך' חייב להיחרט והלב הקטום חייב לגעת - לא לגעת בו. וכך נולד
רעיון הצמיד. נירוש אהבה תכשיטים וגם דבר זה, חיבר בניינו.
הצמיד מחבר מילים ולב.
מחבר את האהבה האין סופית שלי אליה, את החיבור העמוק, הטהור, האמיתי, המקבל, האוהב
העוטף שלא ניתן לתאר במילים. מתאר את החוסר הענק שניר הותירה בי, בנו ההורים ובשני אחיה
שמאד מתגעגעים.
